Women Going out Adorned

A woman’s modesty has always been encouraged by our Sages in various degrees and under different circumstances. It has often been considered a woman’s primary beauty and piety. We read in the Talmud Yerushalmi:

איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומטרא נחת . . . ולמה כד הווי את בטורא איתתך לבשה מאנין צאין וכד דאת עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין? אמר לון כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיניי באיתא אוחרי. אמרון ליה יאות את מצלייא ומתענייא (תינית א:ד ה עמ’ ב)

It was revealed to Rabbis that a pious man of Kefar Imi will pray and rain will fall . . . .and why is it that when you were in the mountain your wife wore dirty clothes but hen you came from the mountain she doned clean clothes? He said to them. When I was at the mountain she doned dirty clothes so that no other man set eyes upon her. When I came back from the mountain she doned clean clothes so that I do not set my eyes upon any other women. They said: You are worthy to pray and have your prayers answered.

The woman acted in such a way as to be desirable to her husband and undesirable to any other man. There appears to be a parallel within the passage. The same way the woman made certain not to allow her husband’s eyes to stray to other women so too she did not allow other men’s eyes stray to other women (viz. herself).

At first glance it appears that the woman’s behavior was on par with the expectations of women, but that would not make her exceptionally pious. We learn in the Tosefta:

אישה שיש לה בעל בין שהיא מתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה תוסתפא קידושין א:יא

The image of masculine behavior portrayed by the Tosefta is that men are completely disinterested in women that are married (or perhaps not virgins). This utterness and totality resounds in the phrase “whether she is adorned or whether she is not adorned” instead of the more straightforward and expected: “even if she is adorned”.

The woman’s exceptionalness can be understood on this background. Wheareas the law did not require her to dress in unclean clothes when her husband was away, she nevertheless went beyond the letter of the law for the sake of modesty.

We find a more practical reason for a woman’s modesty in a different tradition (or perhaps different period) of the Tanhuma/Yelamdenu teachings of the Land of Israel.

מדרש תנחומא פרשת “וישלח” סימן ה ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת “וישלח” סימן יב:
רבותינו אומרים אפילו בחול אינה צריכה (כלומר, שהיא אסורה) לצאת בהם לרשות הרבים. למה? מפני שהעם מסתכלים בה, שהוא פגם לאישה ללכת בשוק כשהיא מתקשטת, שלא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שתהא מתקשטת בהם בתוך ביתה, שאין נותנים פרצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב

The phrase שאין נותנים פרצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב seems to mean “because we do not create a breach (opening) before an upstanding person and how much more so before a thief (someone who is not upstanding)”. A concern for coercion of the woman seems to be implied here.

While the sources cited above are male centric a female centric sense of modesty is found in a similar passage in Barayatha de-Masekheth Niddah which gives practical advise for a woman’s behavior reads:

ברייתא דמסכת נידה: “החכמה שבנשים לפני אחרים לא תתלבש ולא תתקשט. למה? שלא תרגיל עצמה לערוה. אבל לפני בעלה צריכה להתלבש ולהתקשט שלא יתן עינים באישה אחרת. (תוספתא עתיקתא, דף ח)

The phrase: שלא תרגיל עצמה לערוה should probably be understood in the sense of “should not accustom putting herself in situations of ilicit relations”. According to this passage abstaining from going out in public adorned is good advise but it is not essentially prohibited by Jewish Law.

Going out in public adorned as an actual prohibition, similar to the Rabbis in Tanhuma is recorded in the rulings of Sefer Maasim in the Byzentine period. מעשים מעשה כב

מהוא נשים או קטנים בשבת או יום טוב שיצאו בתכשיטין של כסף ושל זהב או של נחושת או שלעצים או שלביליתים או כל דבר? כך המעשה: קטנים יוצאין בקשרים ובתכשיטי כל דבר עד תשע שנים. מתשע שנים ומעלה אסורין לצאת בהן

המשנה מזכרת את האכילה בסעודת נישואין ברשימה אחת עם המצוות דאורייתא של פסח ומילה החייבים בעונש החמור של כרת. רעיון השלום ארוג בעצמות החיים והחוקים היהודיים

×

מטרתנו

התלמוד הירושלמי הוא קורפוס החכמה, המוסר והחוק המיוחד לארץ ישראל והוא חוליה ישירה בשלשלת הלימוד הגדולה של בתי המדרש של ארץ ישראל. השפעתו של תלמוד זה על מסורתנו ההלכתית ותרומתו להלכתנו המקובלת במשך הדורות היתה עמוצה.

המטרה הראשונה של המכון היא לחקור את ההלכה, ההשקפה והאופי של התלמוד הירושלמי. עבודת המכון  תגלה את העצמות העשירה והיחידה במינה של התלמוד הירושלמי ובסוף תעניק לתלמוד זה עמדה משל עצמו.

מרבית הקושי בלימוד התלמוד הירושלמי היא בעריכתו הבלתי-מושלמת. בתי המדרש הגדולים שבהם נערך התלמוד הירושלמי הופרעו והופרזו על ידי הרדפיה לפני שהספיקו חכמי-התקופה לחזור כל צרכו על תוכנו ולערוך אותו.  הידיעה בדרכי העורך חיונית היא להבנת התלמוד הירושלמי ובמיוחד המאמרים הקשים הרבים שבו.

המטרה האקדמאית השנייה של המכון היא לחקור את תולדות ההתפתחות של התלמוד הירושלמי ויחסו לחיבוריים רבניים אחרים. עבודת המכון תפיק אור על התפתחות מסורות ארץ ישראל ואיך הן הוכנסו יחד לרקם את התלמוד הירושלמי

×

Login

Lost your password?
Website Apps